פסק-דין בתיק ת"א 35093-08

1. התובע הוא עובד זר - אזרח טורקיה, הועסק בארץ בתחום הבנייה באשרת עבודה אשר הונפקה למעסיקתו הנתבעת 2 בהתאם להיתר שקיבלה מהנתבעת 1. התובע נכנס לראשונה לארץ בחודש נובמבר 1998 וקיבל אשרת עבודה עד ליום 30.1.00. ביום 24.12.00 יצא התובע מהארץ ונכנס בשנית אליה ביום 23.3.01 עם אשרת עבודה שתמה ביום 30.3.02. הנתבע 3 הוא מנהלה הרשום של נתבעת 2 אשר היה אחראי (על פי הנטען בכתב התביעה) על נושא העסקת העובדים הזרים אצל נתבעת 2.

2. התובע הועסק על ידי נתבעת 2 בכל תקופת שהייתו בארץ, בין בתקופות האשרות ובין בתקופת שהייתו -בה פג תוקפה של אשרת העבודה השנייה, ולמעשה ערב מעצרו שהה התובע בארץ ללא אשרת שהייה וללא רישיון עבודה כחוק.

3. ביום 31.12.02 נעצר התובע על ידי משטרת ההגירה, באותו מעמד נערך לו שימוע על ידי מר מוטי ברקוביץ- ממונה הגבולות. בפרוטוקול השימוע נכתב: " המדובר בעובד המועסק בחברת הבנייה פרידמן חכשורי. בבדיקה מול מערכת אביב נמצא כי הקבלן מעסיק בפועל 150 עובדים מעבר להקצאה שאושרה לו בשנת 2002 זאת לאחר קבלת תוצאות הערר. משיחה עם מנכ"ל החברה הבהיר הנ"ל כי הוא אכן מתכוון להוציא מהארץ 50 עובדים הרשומים תחתיו אולם טרם גובשה החלטה אילו עובדים יש להוציא. הובהר לנ"ל כי במידה ולא יעביר תוך 24 שעות רשימת עובדים שיועברו מהקצאותיו יועברו אלו למעסיק אחר. נציין כי הקצאת העובדים ובחינת העובדים בפועל בוצעה מול הגברת קונפורטי מנתב"ג". עוד נכתב בפרוטוקול כי יש מקום להמליץ על " נוהל שמיים סגורים" ולאחר שניתן לתובע להשמיע טענותיו הוצא צו משמורת על פי סעיף 13 (א) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב 1952.

4. על פי צו המשמורת מיום 31.12.02 הוחלט להשאיר התובע במשמורת עד להרחקתו מישראל בהתאם לצו הרחקה שיוצא נגדו. צו ההרחקה נגד התובע ניתן ביום 2/1/03 כאשר התובע הוצא מהארץ ביום 7.1.03 לאחר שבוע שהייה במשמורת.

5. בתיק זה הוגשו מסמכים רבים וביניהם הצווים שהוצאו בעניינו של התובע, היתרי העבודה שהתקבלו לטובת הנתבעת 2 וכן  העידו :

א.      התובע באמצעות מתרגם מהשפה הטורקית.

ב.       מר מוטי מרקוביץ- ממונה על הגבולות באגף לזרים במשרד הפנים.

ג.        מר אהרון ברזאני- ממונה באגף מדור התשלומים במשרד התמ"ת.

ד.       מר ישעיהו חכשורי- בעלים הנתבעת 2 ונתבע 3.

ה.      מר אלקחי אברהם- עובד הנתבעת 2 ואיש הקשר בין העובדים למנהלים.

טענות התובע בכתב התביעה :

6. התובע טוען כי הוא נכלא על לא עוול בכפו ושלא כדין כתוצאה מהתנהגותם הרשלנית של הנתבעים, תוך שלילת זכויותיו החוקתיות ותוך ניצול היותו עובד זר.

7. התובע טוען כי ביום 30.3.02 עם תום תוקף אשרת העבודה השנייה שלו, פנה למעסיקתו- הנתבעת 2 על מנת שתחדש לו את אשרת עבודתו ונציגה הודיע לו כי הדבר בטיפול. לאחר מספר חודשים ומשטרם הוטבעה אשרה חדשה בדרכונו שוב פנה התובע לנתבעת 2 על מנת להבין מדוע טרם הוסדר מעמדובארץ. נציג הנתבעת 2 השיב לו כי חרף העדר האשרה מעמדו מוסדר בהתאם להוראות הנתבעת 1 וכי אין סכנת הגירוש מישראל מרחפת מעל ראשו.

8. התובע טוען כי הוא נעצר על ידי משטרת ההגירה והושם במשמורת בהמתנה להרחקתו מישראל לאחר שנערך לו שימוע על ידי נציגי נתבעת 1- ובשימוע קולו וזכויותיו כלל לא נשמעו, וזאת חרף מעצרו על לא עוול בכפו ולא בשל מעשה או מחדל שלו אלא אך בשל הפרת הדין בידי הנתבעת 2 באמצעות הנתבע 3.

9. התובע טוען כי הנתבעת 1 לא מצאה לנכון לשחררו למרות שלא נפל במעשיו רבב והיא הורתה להחזיקו במשמורת עד להרחקתו בזמן שהיא מתמקחת עם הנתבעת 2 על מכסות ההיתרים על גבו. הנתבעת אף לא החילה את "נוהל שמיים סגורים" חרף ההמלצה בפרוטוקול השימוע.

10. התובע טוען כי הנתבעת 1 הוציאה צו הרחקה כנגדו ביום 2.1.03 שלא כדין, כעבור 48 שעות ולא 24 שעות על פי הנקוב בחוק הכניסה לישראל, ועל כן צו ההרחקה אינו יכול היה לשמש אסמכתא חוקית להחזקתו במשמורת. בנוסף, הצווים לא הוצגו בפני התובע ולא נמסרו לו כדין.

11. התובע טוען כי במעמדו לא יכול היה להשפיע לא על "הסדר הכבילה" שהיה נהוג אז ולא על חידוש אשרתו. התובע טוען כי אשרת השהייה והעבודה שלו היו נכסים בשליטתם המלאה של הנתבעים ומחוץ לשליטתו ולפיכך על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין על הנתבעים להוכיח כי לא הייתה מצדן התרשלות.

12. התובע טוען כי נתבעים 2-3 הפרו את החובות הקבועות בחוק עובדים זרים תשנ"א 1991, בכך שלא הסדירו את אשרת השהייה שלו כדין וכן הפרו את חוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952. וכן את פקודת הנזיקין בגין רשלנותם.

13. התובע טוען כי מוטלת אחריות אישית בגין הפרת הדין  על הנתבע 3 מנהלה של הנתבעת 2 מכוח סעיף 2 לחוק העובדים הזרים בגין העדר פיקוח, מעשים ומחדלים שהובילו את התובע לגירושו ביום 7.1.03.